האיש שלנו בפריז: משה רביב-וורובייצ׳יק, אמן רב-תחומי אוונגרדי בפריז, וילנה ותל אביב | תערוכה מקיפה במוזיאון פומפידו

מוזיאון פומפידו לאמנות מודרנית בפריז, מהחשובים בתחום בעולם, עורך תערוכה מקיפה וחלוצית בתחומה לאמן הישראלי הלא ידוע בארצנו, אבל החשוב ביותר בפריז ובוילנה (מקום הולדתו) – משה רביב-וורובייצ׳יק (1904-1995) שבפריז ידוע בשם שבחר לעצמו – Moi Ver. וורובייצ׳יק היה צלם, צייר, מעצב גרפי וטיפוגרף, אמן רב-תחומי אמיתי עשרות שנים לפני שהמושג בכלל נכנס לשימוש הרחב. היה לי הכבוד לקחת חלק בכתיבת מאמר לתערוכה ולקטלוג שהוציא הפומפידו באפריל 2023, לרגל פתיחת התערוכה "Moi Ver". (התערוכה מוצגת עד סוף אוגוסט 2023).

זה עדיין נראה לי קצת כמו חלום – שחוקר אמנות ועיצוב עצמאי מישראל יהיה מעורב בפרויקט מוזיאלי כזה. כנראה שצירוף נסיבות מיוחד הפגיש אותי עם צוות האוצרות המדהים של הפומפידו, דר' קרולינה זיבנסקאייה וז'ולי ג'ונס ועם משפחת רביב: בנו יוסי ונכדתו נועה, שפתחו בפניי את הארכיונים המדהימים שלהם בתל אביב וגרמו לכל לקרות, עד לערב המופלא שחווינו אתמול.

משה רביב וורובייצ'יק (1904-1995), בוגר הבאוהאוס בדסאו, היה צייר, צלם, מעצב גרפי ומעצב סביבתי פורץ דרך בחוגי האוונגרד בפריז בשנות ה20 וה30. הוא נשכח בישראל לאחר שפנה לאמנות בשלהי שנות ה50. בצרפת, בפולין ובוילנה זוכרים היטב את עבודותיו והן נאספות בקפדנות ובהערצה. הוא למעשה היה אמן רב-תחומי הרבה לפני שהמושג הפך שגור. המאמר שלי בספר (כרגע בצרפתית, אבל יצא בקרוב גם במהדורה האנגלית) מתאר את המעבר של רביב לעיצוב גרפי עברי ואת הפרויקטים שלו בתחום בארץ ישראל: כרזות, עטיפות ספרים וטיפוגרפיה עברית.

——
קטע קטן מתוך המאמר שלי על משה רביב-וורבייצ׳יק (moi ver), שיצא לאחרונה בספר בהוצאת מוזיאון פומפידו (הספר כרגע רק בצרפתית אבל מתורגם לאנגלית).

את הכרזה ״מזון מגן לעם״ עיצב משה וורבייצ׳יק (1904-1995) עבור משרד החקלאות זמן קצר אחרי שנוסדה המדינה. המסר ברור וקליט והדימויים הציוניים נראים מאד מוכרים. אבל – תשימו לב שבסקיצה הידנית הוירטואוזית שצייר וורובייצ׳יק כהכנה לכרזה – הוא הכניס בתיחכום רב השתקפות בתוך המעדר – רואים שם סצינת קרב שמזכירה מאד את קרבות מלחמת העצמאות שנגמרה לא מזמן ומוראותיה היו חקוקים היטב בזיכרון הלאומי. את המשוריינים והלוחמים שמשתקפים בפרט הזה, שקיים רק בסקיצה הידנית – צייר מן הסתם וורובייצ׳יק באמצעות צילומים. יש צילומים דומים מתש״ח שבהם רואים סצינות כאלו מן המלחמה. המעניין הוא שבכרזה הסופית, המודפסת, הגמורה – הפרט הזה לא קיים. ייתכן ומזמיני הכרזה (שהם משרד החקלאות – כלומר המדינה) ביקשו לא לגעת בטראומה הלאומית שנגמרה בהצלה וניצחון – אבל במחיר דמים נורא.

הצילומים באדיבות ונדיבות ארכיון משה רביב (יוסי רביב ומשפחתו).