משולחן הכתיבה

מוזיאון פומפידו לאמנות מודרנית בפריז, מהחשובים בתחום בעולם, עורך תערוכה מקיפה וחלוצית בתחומה לאמן הישראלי הלא ידוע בארצנו, אבל החשוב ביותר בפריז ובוילנה (מקום הולדתו) – משה רביב-וורובייצ׳יק (1904-1995) שבפריז ידוע בשם שבחר לעצמו – Moi Ver. וורובייצ׳יק היה צלם, צייר, מעצב גרפי וטיפוגרף, אמן רב-תחומי אמיתי עשרות שנים לפני שהמושג בכלל נכנס לשימוש הרחב. היה לי הכבוד לקחת חלק בכתיבת מאמר לתערוכה ולקטלוג שהוציא הפומפידו באפריל 2023, לרגל פתיחת התערוכה "Moi Ver". (התערוכה מוצגת עד סוף אוגוסט 2023). זה עדיין נראה לי קצת כמו חלום – שחוקר אמנות ועיצוב עצמאי מישראל יהיה מעורב בפרויקט מוזיאלי כזה. כנראה שצירוף נסיבות

כמעט 100 שנים חלפו מאז יצא לאור הספר הקסום David the Dreamer מאת הסופר ראלף ברגנגרן. הספר המקורי, פריט אספנים נדיר שאזל מזמן מזמן, מלווה באיוריה המופתיים של המאיירת היהודיה החשובה תום זיידמן-פרויד (1890-1930), אחייניתו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. תום זיידמן-פרויד היא אחת המאיירות החשובות במאה ה-20 ופורצת דרך בתחומה. בשנת 2020 זכיתי להוציא לאור מחדש, ובפעם הראשונה בעברית, את הספר המקורי, תחת הכותרת ״דוד בעל החלומות״, שהציע לא אחר מאשר ח.נ.ביאליק. לחלום בעברית כל ספר הוא חלום, ולכל ספר חולמים רבים: הסופר או הסופרת שכתבוהו, הקוראות והקוראים בו, הציירים שאיירו אותו, וגם העורכים, המעצבים והמדפיסים שהביאו אותו לעולם

המאמר פורסם לראשונה בקטלוג ״חתכי נעורים: ההדפסים המוקדמים של ליאו רוט״וליווה את התערוכה באותו שם, שהוצגה בגלריה חנינא בנובמבר 2018. התערוכה הוצגה שוב בסדנת ההדפס בירושלים בשנת 2020, וכן בגלריית האטליה של ליאו רוט בקיבוץ אפיקים, בפברואר 2023אוצר: יקיר שגב בן 18 היה ליאו רוט (יליד הכפר טיסמניצה בפולין, כיום אוקראינה) כשהשלים בגרמניה את יצירתו המוקדמת ששרדה משם.1 השנה הייתה שנת 1932, וליאו רוט כבר היה אמן צעיר שחתום על יצירת ביכורים גרפית – אוגדן של שלושים הדפסים בחיתוך לינוליאום, שכעת רואה אור במהדורה חדשה, שמונים ושמונה שנה לאחר יצירתו. האוגדן של חיתוכי הלינוליאום המוקדמים – שנקרא בשם החידתי Tarawa

"שטיחים יש לנער ולדפוק רק עד שעה 11 בבוקר ורק מצד גזוזטראות המטבח" אחת מנקודות הקאלט התל אביביות החביבות עלי ועל המעצבת נעה ארמן כבר שנים ארוכות, היא בניין הבאוהאוס ביוחנן הסנדלר 9 בשכונת שינקין. אמנם מהאלגנטיות של העיצוב הבינלאומי נשארו כיום רק שרידים, אבל בתוך חדר המדרגות תלוי עדיין דף ההוראות המקורי (!) מ25 באפריל 1942 בגרמנית ועברית – שבאופן ייקי וחמור סבר מפרט כיצד יש להתנהג בבניין. לנוחיותכם אני מצרף כאן את ה-Hausordnung – סדר הבית! כי סדר חייב להיות! בפקודה! האם אתם מסוגלים לעמוד בתנאים הקשוחים ולהיות ראויים לבניין?

הרבה ממי שדיברו איתי בשנים האחרונות על אמנות ישראלית ואספנות ועבודות על נייר – נאלצו להאזין שוב ושוב (וזה המקום לבקש סליחה) לחוסר הנחת שלי מרישומי טושים על נייר. אז חשבתי שנפתח את זה כאן לדיון. לכאורה טושים זה כלי רישומי נפלא, ואני מדבר גם מניסיון מעשי: מדיום פשוט ורגיש, שנענה לכל תגובה ורטט של היד. אפשר לחשוב עליו כעל ממש אקסטנציה של היד (במושגים מק׳לוהנים) בעלת מנעד אינסופי של קוים וכתמים שתמיד מייצרת גם הפתעות. ובאמת, באמנות הישראלית – גם בעבר וגם כיום – ישנם אמניות ואמנים שעובדים עם המדיום של הטושים ברצינות ובוירטואוזיות, גם בשחור בלבד וכמובן גם