חתכי נעורים: ההדפסים המוקדמים של ליאו רוט מגרמניה

המאמר פורסם לראשונה בקטלוג ״חתכי נעורים: ההדפסים המוקדמים של ליאו רוט״
וליווה את התערוכה באותו שם, שהוצגה בגלריה חנינא בנובמבר 2018.
התערוכה הוצגה שוב בסדנת ההדפס בירושלים בשנת 2020,
וכן בגלריית האטליה של ליאו רוט בקיבוץ אפיקים, בפברואר 2023
אוצר: יקיר שגב

בן 18 היה ליאו רוט (יליד הכפר טיסמניצה בפולין, כיום אוקראינה) כשהשלים בגרמניה את יצירתו המוקדמת ששרדה משם.¹ השנה הייתה שנת 1932, וליאו רוט כבר היה אמן צעיר שחתום על יצירת ביכורים גרפית – אוגדן של שלושים הדפסים בחיתוך לינוליאום, שכעת רואה אור במהדורה חדשה, שמונים ושמונה שנה לאחר יצירתו.

האוגדן של חיתוכי הלינוליאום המוקדמים – שנקרא בשם החידתי Tarawa (עוד נחזור לכך) ועותק שלו התגלה לאחרונה – נוצר סמוך לעזיבתו הכפויה של רוט את גרמניה, שאליה היגר עם משפחתו ב-1920. המשפחה בעלת האמצעים השתקעה בהמבורן, פרבר גדול בעיר דויסבורג, שם החלה גם הכשרתו המקצועית של רוט. כישרונותיו והאווירה האנטישמית המתגברת הניעו את הנער בן ה-15 או ה-16 לעזוב את בית ספרו ולהירשם לבית הספר המקצועי למלאכות בהמבורן, בהדרכתו של אמן מקומי בשם יוזף דופלפלד. בבית ספר זה למד רוט אמנות, השתלם בעיצוב חלונות ראווה, ושם גם יצר את אוגדן הדפסי הלינוליאום הללו,² על עולמם השבור והמייאש. הקולופון הקצר בסוף האוגדן, ובו הסבר תמציתי של העלילה, אכן מאשר כי "חיתוכי הלינוליאום נדפסו בבית הספר המקצועי בהמבורן, במהדורה יחידה בת 15 עותקים, בשנת 1932".

אין תמה שסדרת הדפסים נדירה וראשונית זו מעולם לא הוצגה בשלמותה.⁴ ייתכן שרוב עותקיה, הספורים ממילא, אבדו או לא שרדו. ודאי גם שסגנונם האקספרסיוניסטי-גרמני המובהק והתכנים הגלותיים נתפשו זרים מאוד לציוריו הארץ-ישראליים של רוט. באמנות הישראלית מוכרים בעיקר ציוריו משנות החמישים והשישים ברוח הסוציאליזם הקיבוצי (ב-1933 נעשה רוט חבר קיבוץ אפיקים), שלימים נוספו להם מוטיבים יהודיים נוסטלגיים. התוצאה היא שברוב הספרים והקטלוגים העוסקים ביצירתו כמעט שאין זכר להדפסי ביכורים אלו.⁵ רק עשרות שנים לאחר מכן התייחס רוט עצמו לפרק מוקדם זה, ואולי גם לנסיבות יצירתה של הסדרה Tarawa:

עוד בגרמניה עבדתי בדקורציות וחיפשתי מקום ללמוד. הגעתי באקראי לבית-ספר מסוים ושם ראיתי נער מדפיס בלינוליאום. מעולם לא ראיתי דבר כזה והמראה ריתק אותי. לא הבנתי כיצד מכניסים נייר לבן למכבש והוא יוצא עם צורות שחורות. זה הזכיר לי את הכתב היהודי. הנער הגרמני שאל אותי אם לא ראיתי בעבר חיתוך-עץ או הדפס לינוליאום והתביישתי לענות שלא. חזרתי הביתה, לקחתי סכין לחיתוך תפוחי אדמה וציירתי בעזרתו יהודי מתבוסס בשלג, ספר תורה בידו וכוכבים וירח מעליו…⁶

אכן, אין לתמוה על שאלתו של הנער הגרמני, שהשתומם כיצד לא ראה רוט הצעיר חיתוך עץ או לינוליאום בגרמניה. בתחילת שנות השלושים כבר רווחה האמנות הגרמנית האקספרסיוניסטית הסוערת של הדפסים בשחור-לבן, ובהמשך העשור הוקדשו לזרם זה בגרמניה ומחוצה לה תערוכות ומאמרים רבים, וכתבי עת אוונגרדיים ויוקרתיים כאחד פרסמו בקביעות יצירות הדפס בטכניקות שונות.⁷ למעשה גם חיתוכי הלינוליאום שיצר רוט בן ה-18 מפגינים היכרות מעמיקה למדי עם התכנים ועם הצורות של האמנות האקספרסיוניסטית בשחור-לבן מבית מדרשם של חברי קבוצת "הגשר". בייחוד מזכירים הדפסים אלה את יצירותיו של האמן פרנץ מזרל (Masereel), בלגי שפעל לעיתים קרובות מפאריס, ומשנות העשרים התפרסם מאוד בנובלות הגרפיות המפורטות שלו העשויות חיתוך עץ. כתבי עת לאמנות שראו אור בגרמניה פרסמו את הדפסיו והשפיעו על אמנים ומאיירים רבים. ⁸ 

בדומה לנובלות הגרפיות של מזרל, גם סדרת חיתוכי הלינוליאום של ליאו רוט הצעיר עשויה בפורמט קטן, דמוי ספר, וכמוהן גם בה אין טקסטים שמלווים או מסבירים את פשר האיורים החידתיים. המפתח האפשרי לקריאת הסיפור טמון בסמל הגרפי המעודן – מגן דוד המשולב בצלב – שרוט עיצב בקווים דקיקים בעמוד השער. סגנונם של האיורים בגוף היצירה, לעומת זאת, כבר חופשי הרבה יותר ומתאפיין בצורניות גסה, מחוספסת וראשונית במתכוון, הנוצרת מחיתוכים חדים ה"פוצעים" את לוחות הלינוליאום לכדי ניגודי שחור-לבן חריפים. אלה מתאימים היטב לעלילה הקודרת, שקוויה העיקריים מתוארים להלן.

הסיפור פותח בילד יהודי שעומד בגשם ואישה נוצרייה החיה לבדה בכפר אוספת אותו אליה. מראה הנוצרייה (במטפחת ראש ובגד אופייני) ותיאור הסביבה וביתה מזהים אותם כפולנים – הדים לכפר הולדתו הפולני של רוט עצמו. במקביל אנו מתוודעים למערכת יחסים משפילה שמקיימת הנוצרייה עם גבר אלים, שממנו היא נאלצת לספוג הצלפות בעירום. נראה כי בשל כך היא מנסה להגן על הילד היהודי בביתה – מסווה את זהותו ומגדלת אותו כנוצרי לכל דבר. הנער שגודל כנוצרי מחליט לנטוע עץ בגן, ולאחר מכן חווה משבר ופרידה מנערה בשל מיניותה המאיימת. אז גם מגלה גיבורנו במפתיע במעבה היער את בני עמו האמיתיים – קבוצה של יהודים חרדים (בקפוטות ושטריימלים) העושים דרכם לעיירתם. מיואש מאווירת הפריצות וההוללות בכפרו, מחליט הנער הבודד לארוז את חפציו ולצאת למסע לבדו. יום אחד, בטובלו באגם או בנחל, צעירים הרוחצים עימו שמים אותו ללעג: הם מצביעים על עירומו ומזהים אותו כיהודי נימול. או אז מתעמת גיבורנו עם זהותו האמיתית ומחליט לשים פעמיו אל העיירה היהודית, משכנם של היהודים שגילה ביער. בהגיעו לשם הוא מבקש להתקבל בקרב בני עמו, אולם אלה דווקא נוהגים בו בחשדנות ונראה שבוחנים את זהותו ובקיאותו (באמצעות ספר?). בסופו של דבר הם דוחים אותו מעליהם, והנער מורחק גם מן העיירה היהודית. סופו של הסיפור טרגי ביותר: הנער היהודי שגודל כנוצרי ונדחה מקרב בני עמו חוזר לבית הנוצרייה שגידלה אותו, אולם לשווא – גבר גר עימה כעת, והיא נאלצת להשיב את פניו ריקם. קרוע ותלוש בין זהויות וללא מקום או עם משלו, נוטל הגיבור את חייו, וברק מכה בעץ שנטע בצעירותו.

האם כוללים חיתוכי הלינוליאום הטרגיים שיצר ליאו רוט בן ה-18 גם מרכיבים ביוגרפיים או סיפורים מפולין? נראה כי הכותרת שניתנה ליצירה – Tarawa – עשויה בהחלט להיות שמו של מקום ספציפי, אותו כפר פולני שבו מתרחשת העלילה.⁹ אם כך הדבר, נראה שיש לזהותו עם הכפרTarava  בחבל לבוב (אז בפולין, כיום אוקראינה) המרוחק מהלך יום וחצי מטיסמניצה, כפר הולדתו של רוט. לעומת זאת, קריאה סמלית יותר של דמות הצעיר המיוסר המחפש את דרכו לשווא בין עולמות שונים, יכולה לשקף את דיוקנו ואת חיבוטי נפשו של ליאו רוט עצמו – כאמן יהודי צעיר בגרמניה המתלבט בין זהויות ישנות וחדשות ודרכי ביטוי שונות. גם בהמשך דרכו של רוט, כאמן ישראלי בקיבוץ אפיקים, ישובו עד מהרה סמלים ודמויות מהעולם היהודי הפולני האבוד לאכלס את ציוריו. לנוכח זאת קשה גם להתעלם מהדמיון הרב בין שם היצירה  Tarawa ובין הביטוי בפולנית "Torowa" שמשמעותו דרך ישרה. בשל הדמיון המילולי בין המילים ייתכן שהכותרת נבחרה במכוון בשל משמעותה האירונית, שכן נתיב חייו המיוסר של גיבור סדרת ההדפסים שלפנינו מסתיים במבוי סתום.

ב-1933, שנה לאחר יצירתו של אוגדן חיתוכי הלינוליאום שלו, הצליח ליאו רוט לעלות לארץ ישראל ולאחר שהות קצרה בתל אביב עבר לחצר כנרת ומשם לקיבוץ אפיקים (שם גם נפטר ב-2003). עם תחילתו של פרק חדש זה בחייו, כחלוץ וכרועה צאן בקיבוץ, העלה רוט באש את יצירותיו מגרמניה.¹⁰ זמן קצר לאחר מכן שב לעסוק בציור, אך האם בכך הסתיים הפרק האקספרסיוניסטי הראשוני ביצירתו, שראשיתו בגרמניה? אדרבא, נראה שגם יצירותיו לאחר התיישבותו בקיבוץ אפיקים עמדו ברוח האקספרסיוניזם הגרמני, כמו שהתגלה לאמנים יצחק דנציגר ושלום סֶבָּא (גם הם ממוצא גרמני):

השניים (דנציגר וסֶבָּא) ביקרו בשנת 1944 בקיבוץ אפיקים וגילו את רועה הצאן, ליאו רוט. הוא מספר: "לקחתי אותו קצת למרעה. יום אחד הראיתי לסֶבָּא חיתוכי לינוליאום והוא אמר: 'אל אלוהים, הרי אתה צייר!'". היתה אז בציורי הזוויתיות האכספרסיוניסטית הגרמנית. הראיתי לו תמונות והוא התחיל להזכיר לי דברים ששכחתי מאז בגרמניה".¹¹

אין לדעת אם אכן ראו דנציגר וסֶבָּא את הדפסי הביכורים שיצר רוט הצעיר בגרמניה, או שהוצגו להם חיתוכי לינוליאום מאוחרים יותר, שבין היתר נוצרו כעיטורים להגדת הפסח של אפיקים (1942).¹² כך או כך ברור שהצרכים, העבודה וחיי הקיבוץ בתקופת הולדת המדינה פתחו לפני האמן אופני יצירה ונושאים חדשים. עבודותיו הלכו והתרחקו מכור מחצבתו הראשוני – זה של האקספרסיוניזם הגרמני הסוער בשחור-לבן – עד שלא נותר לו כמעט זכר.¹³ כעת, עם חשיפתו והוצאתו לאור של אוגדן חיתוכי הלינוליאום המוקדמים מגרמניה, אפשר להשלים את החסר ולהתבונן מחדש וכראוי בראשית יצירתו של ליאו רוט.

טקסט

---

טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט טקסטטקסט

^{1. מלבד יצירה זו ומספר זעום של עבודות, יצירותיו המוקדמות של רוט – משנות השלושים ועד סוף שנות הארבעים – הושמדו הן במו ידיו והן בשוגג (ראו להלן הערות 10, 13). מכיוון שמתקופה זו כמעט לא נותרו עבודות או תיעוד, המקורות העיקריים מתבססים על זיכרונותיו וכן על סיפוריו של האמן. ראו גדעון עפרת, "המכחול והעבודה", הארץ, 14.3.1980; אלעזר גלעד, "אל סף שברו של החלום", בתוך: ליאו רוט – ציורים, רישומים ותחריטים (קטלוג), קיבוץ אפיקים תשמ"ט/1988; גליה בר אור, "בתים ניצבו כטוטפות", בתוך: גליה בר אור ודבורה ליס (אוצרות), ליאו רוט רועה געגועים (קטלוג), משכן לאמנות עין חרוד 2000, עמ'  ?; אסף ענברי, "החיים מגיעים אלי כאילו מבעד למחיצה", שם, עמ' ?. לעיתים המקורות נבדלים ביניהם בפרטים שונים.} 

_{2. דליה בר אור (שם, עמ' 27), אסף ענברי (שם, עמ' 43) ובעקבותיהם גדעון עפרת (100 שנות אמנות הדפס בישראל, ירושלים: סדנת ההדפס ירושלים 2015, עמ' 73) לא השגיחו כי אוגדן חיתוכי הלינוליאום נוצר ב-1932, כמו שמצוין בקולופון היצירה, ולא ב-1930. ענברי מציין כי את לוחות הלינוליאום השיג רוט מפסולת של מפעל לינוליאום (שם) . בר אור מציינת כי את האוגדן הדפיס וכרך דופלפלד, מורהו של רוט, והוא ניתן לרוט כמתנת פרידה עם עזיבתו את בית הספר המקצועי ואת גרמניה (שם, עמ' 25). עם זה יש לציין כי בקולופון היצירה עצמה נכתב שהאוגדן נוצר ב-15 עותקים, ולא כעותק יחיד (ראו להלן, הערה 3).}

^{3. “Die Schnitte von Leo Roth sind in der Hamborner Berufsschule in einer Auflage von 15 Stück im Jahre 1932 gedruckt worden”.} 

^{4. כמה חיתוכי לינוליאום מתוך  Tarawa הוצגו בתערוכתו הרטרוספקטיבית של האמן ליאו רוט רועה געגועים שאצרו גליה בר אור ודבורה ליס והוצגה בשנת 2000 במשכן לאמנות, עין חרוד.} 

^{5. שני חיתוכי לינוליאום מתוך Tarawa מופיעים בקטלוג התערוכה ליאו רוט רועה געגועים, עמ' 27, ??. שני חיתוכי לינוליאום מאוחרים יותר מופיעים בליאו רוט – ציורים, רישומים ותחריטים, עמ' ??, ??.}

^{6. קרני עם עד, "נשכח", הקיבוץ, 10.6.1997. אותו קטע מופיע בשינויים קלים גם בתוך ליאו רוט – ציורים, רישומים ותחריטים, עמ' ??.}

^{7. למשל כתבי העת הגרמניים Ganymed (1919-1921), Genius (1919-1921) 
Das Kunstblatt (1917-1932),  Der Sturm (1910-1932).}

^{8. ענברי ("החיים מגיעים אלי כאילו מבעד למחיצה", עמ' 45) מציין כי דופלפלד, מורהו של רוט בגרמניה, חשף לפניו את הנובלות הגרפיות של מזרל רק לאחר שראה את חיתוכי הלינוליאום שיצר רוט בבית ספרו. עפרת לעומת זה מציין כי חיתוכי הלינוליאום של רוט בגרמניה נוצרו בהשראת יצירותיו של מזרל, בדומה ליצירתם הגרפית של כמה אמנים ארץ-ישראלים אחרים יוצאי מרכז אירופה (100 שנות אמנות הדפס, עמ' 73).}

^{9. ענברי, "החיים מגיעים אלי כאילו מבעד למחיצה", עמ' 43, וכן עפרת, 100 שנות אמנות הדפס, עמ' 73.}

^{10. "כדי להיות חלוץ-קיבוצניק כמו כולם, חתך את עברו. בהגיעו לחצר-כנרת, רוקן את מזוודתו מן הציורים והתחריטים שדחס לתוכה בגרמניה, והתקין מהם מדורה ששרפה אותם ואת זכרם. לאיש לא גילה שהוא יודע לצייר" (ענברי, "החיים מגיעים אלי כאילו מבעד למחיצה", עמ' 46). עם זה נראה כי רוט לא הצליח או לא התכוון להשמיד הכול. מקבץ זעום מעבודותיו המוקדמות שרד, לרבות כמה עותקים מאוגדן חיתוכי הלינוליאום Tarawa, שנותרו ברשות האמן.} 

^{11. עפרת, גדעון, "המכחול והעבודה".}

^{12. הגדה של פסח, אפיקים: תש"ב (ללא ציון שם האמן).}

^{13. נראה שבייחוד לאחר 1947, אז נשרף צריפו של רוט, ששימש כחדר עבודתו, ורוב עבודותיו נכחדו (גלעד, "אל סף שברו של החלום", עמ' 7; ובר אור, "בתים ניצבו כטוטפות", עמ' 11).}